החלטה בתיק רע"א 6934/10

1.        זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (כבוד השופט א' בכר) מיום 5.9.2010, בה נדחתה בקשת המבקשת לביטול עיקול זמני עד לסכום בשקלים השווה בערכו לשני מיליון דולרים לערך, אשר הוטל על נכסים של המבקשת לבקשת המשיבה ובמעמד צד אחד.

ואלו עיקר העובדות הצריכות לעניין:

2.        המבקשת היא חברה פרטית הרשומה כדין בישראל, שעיסוקה, בין היתר, בניהול, שיווק והפצה של כרטיסי טיסה מישראל ליעדים שונים ברחבי העולם - ובייחוד לאוקראינה. המשיבה הינה חברה אוקראינית זרה, הרשומה בישראל, שעיסוקה בין היתר, בהטסת נוסעים בין אוקראינה וישראל. במהלך שנת 1998, נכרת בין הצדדים הסכם General Sales Agent (להלן: הסכם ה-G.S.A או ההסכם), אשר הוארך ותוקן מפעם לפעם, מכוחו מונתה המבקשת לשמש כסוכנת המכירות הכללית בישראל של הטיסות שמפעילה המשיבה לישראל וממנה. במסגרת התיקון האחרון להסכם, הוארך תוקפו עד לסוף שנת 2014.  בהתאם לתנאי ההסכם הוענקה למבקשת, בין היתר,  בלעדיות במכירת כרטיסי טיסות של המשיבה בשטח מדינת ישראל. עוד התחייבה המשיבה בהסכם לשלם למבקשת עמלה בעבור שירותיה ואילו המבקשת, מצידה, התחייבה להעביר לידי המשיבה את תקבולי מכירת הכרטיסים (לאחר ניכוי העמלה לה היא זכאית), לא יאוחר מהיום ה - 25 לכל חודש. בהתאם להוראת סעיף 6.6 להסכם נקבע, כי תקבולים אלו יחשבו כקניינה של המשיבה ויוחזקו בנאמנות על-ידי המבקשת עד למועד העברתם בפועל לידי המשיבה. לבסוף, קובע סעיף 10.1, כי על הוראות הסכם ה - G.S.A יחול הדין האנגלי וכל מחלוקת בין הצדדים בנוגע להסכם תהא נתונה לסמכות השיפוט של בתי המשפט באנגליה. כן הוסכם בסעיף 10.1 הנ"ל, כי מחלוקות שיתגלעו בין הצדדים ביחס להסכם או פרשנותו יועברו להכרעתו של בורר יחיד, אשר ימונה על-ידי ה -and Industry London Chamber of Commerce (להלן: ה - LCCI)  בהתאם לכללי הבוררות הנוהגים ב -  International Chamber of Commerce.

3.        נוכח הפסדים שספג ענף התעופה, בין היתר עקב המשבר הכלכלי העולמי, פתחה המשיבה במהלך שנת 2009 במגעים עם המבקשת, במטרה להביא להפחתת שיעור העמלות להן זכאית המבקשת מכוח הסכם ה - G.S.A. לגרסת המבקשת, נתגלה לה באקראי באותו שלב כי המשיבה העבירה את הפעלת חלק הארי של טיסותיה בקו תל-אביב-קייב לחברת Donbasaero Airlines LLC (להלן: דונבאסאירו), אשר על-פי הנטען הינה בשליטתה המלאה של המשיבה. פעולה זו היוותה, לגישתה של המבקשת, הפרה של הסכם ה - G.S.A. בנסיבות אלו, הודיעה המבקשת למשיבה ביום 18.1.2010 כי ברצונה למנות בורר לשם הכרעה בסכסוך שנתגלע בין הצדדים. המשיבה, מצידה, דבקה בעמדתה כי לא הפרה את הסכם ה - G.S.A וכי בכוונתה להמשיך ולכבדו גם בעתיד.

4.        לאחר הדברים הללו הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המרצת פתיחה בה עתרה, בין היתר, לסעד המצהיר כי המשיבה אינה רשאית להעביר או להמחות את זכויותיה בקווי התעופה אוקראינה-ישראל לצד שלישי כלשהו, לרבות חברת דונבאסאירו ולחלופין להצהיר כי כל הטיסות שיפעילו המשיבה, דונבאסאירו או צד שלישי אחר כלשהו על פי הסכמה עם המשיבה בקווי התעופה הנ"ל, כפופות להוראות הסכם ה - G.S.A שבין המבקשת למשיבה. במסגרת המרצת הפתיחה אף הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על העברת הפעלתן של טיסות בקווי התעופה אוקראינה-ישראל מן המשיבה לדונבאסאירו עד להכרעה בתובענה. בהקשר זה טענה המבקשת, בין היתר, כי העברת הטיסות בין החברות נועדה לעקוף את התחייבותה של המשיבה לתשלום עמלות למבקשת על-פי ההסכם. ביום 28.1.2010 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיאה י' זפט) את הבקשה למתן צו מניעה זמני בציינו כי סיכויי התובענה קלושים. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 979/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROSAVIT AIRLINES), אשר נדחתה אף היא ביום 9.3.2010 וביום 7.4.2010, נמחקה המרצת הפתיחה לבקשת המבקשת.

5.        עם מחיקת המרצת הפתיחה הודיעה המבקשת למשיבה במכתבה מיום 7.4.2010, כי היא מקזזת מתקבולי מכירת הכרטיסים המוחזקים על-ידה סכום של כ-2,000,000 דולרים, המגיע לה לטענתה בגין חלק קטן מן הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת ההסכם על-ידי המשיבה. המשיבה, מצידה, הודיעה למבקשת ביום 9.4.2010 על ביטול הסכם ה-G.S.A עקב הפרתו היסודית על-ידי המבקשת בכך שלא העבירה לידיה את תקבולי מכירת הכרטיסים במועד הנקוב בהסכם. חודשים ספורים לאחר מכן, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה בסדר דין מקוצר, בה דרשה את השבת הכספים המוחזקים על-ידי המבקשת, בתוספת ריבית פיגורים ובד בבד עם תביעה זו, הגישה המשיבה בקשה להטלת צו עיקול זמני על זכויות המבקשת בנכסים שונים, הכל כמפורט באותה בקשה. לביסוס בקשת העיקול טענה המשיבה כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין לכשיינתן והיא הפנתה בעניין זה לדבריו של מנכ"ל המבקשת - מר אבי נחום - בתצהיר שהגיש לתמיכה בבקשה למתן צו המניעה הזמני בהמרצת הפתיחה הנזכרת לעיל. ביום 13.7.2010 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד הרשם ח' ברנר) לבקשת המשיבה והורה על הטלת עיקול זמני על נכסי המבקשת. המבקשת מצידה עתרה לביטול צו העיקול הזמני שניתן כאמור ובקשה זו נדונה ונדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' בכר) בהחלטתו מיום 5.9.2010, היא ההחלטה נשוא הבקשה שבפניי. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 6.7.2010 סמוך לפני הגשת התביעה והבקשה לצו עיקול זמני על-ידי המשיבה, פנתה המבקשת אל ה- LLCI  בבקשה למינוי בורר אשר יכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים בקשר עם הסכם ה - GSA וביום 3.8.2010 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ההליכים שם, נוכח קיומה של תניית בוררות-חוץ בהסכם ה - G.S.A.  

6.        בדחותו את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני קבע בית המשפט המחוזי כי עלה בידי המשיבה להציג ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגד המבקשת וכי אף המבקשת לא חלקה על כך שנטלה על דרך של קיזוז כספים השייכים למשיבה, המוחזקים על-ידה בנאמנות. זכות הקיזוז, כך הוסיף בית המשפט וקבע, נסמכת על טענת המבקשת כי המשיבה הפרה את ההסכם עימה ובכך הסבה לה נזקים וטענה זו טעונה בירור והוכחה. עוד קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה וכי הוצגו על-ידה ראיות מהימנות לכאורה המקימות חשש סביר שאי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצועו של פסק-הדין לכשיינתן. בית משפט קמא נסמך לעניין זה על דבריו של מר ייבגן טקסקונוב מטעם המשיבה, בדבר הנזק הכלכלי הקשה הנגרם למשיבה עקב הקיזוז שביצעה המבקשת ומנגד מצא בית המשפט לייחס משקל נמוך בלבד לגרסת המבקשת בדבר איתנותה הכלכלית. זאת, נוכח הסתירה שנתגלתה בין הגרסה שהציגה בפניו לגרסה שהעלתה במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני שהגישה במסגרת המרצת הפתיחה הנזכרת לעיל, שם טענה כי הפסקת פעילותן העסקית המשותפת של הצדדים עלולה להביא להתמוטטותה הכלכלית. עוד ציין בית משפט קמא כי התנהלותה של המבקשת בדיון מצביעה אף היא על הקשיים הכלכליים והתפקודיים אליהם נקלעה נוכח העדר הכספים אותם נטלה מן המשיבה. לבסוף ציין בית משפט קמא כי לא מצא שקיימים שיקולים שביושר המצדיקים את ביטול צו העיקול. לעניין זה דחה בית המשפט קמא את טענת המבקשת, לפיה נמנעה המשיבה מלגלות בפניו עובדות הנוגעות להפרת הסכם ה - GSA על-ידה וכן דחה את טענת המבקשת כי התביעה והבקשה למתן צו עיקול זמני נגועות בשיהוי ניכר המצדיק את ביטולו של הצו בציינו כי הן הוגשו כשלושה חודשים בלבד לאחר קיזוז הכספים על-ידי המבקשת וכי במהלך תקופה זו התנהל משא ומתן בין הצדדים בניסיון לפתור את הסכסוך וכן התקיימה שביתה של מזכירויות בתי המשפט. בית משפט קמא אף דחה את טענת המבקשת כי הוא נעדר סמכות להורות על צו עיקול זמני נוכח קיומה של תניית בוררות החוץ, בהפנותו בעניין זה אל פסק הדין ברע"א 102/88 מעדני אווז הכסף בע"מ נ' cent or s.a.r.l , פ"ד מב(3) 201 (1988) (להלן: עניין מעדני אווז הכסף), הקובע כי תניית בוררות-חוץ אינה מפקיעה את סמכותו של בית משפט בישראל ליתן סעד זמני. 

7.        מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה שבה המבקשת וטוענת כי יש להורות על ביטול צו העיקול הזמני. לטענתה לא היה בית משפט קמא מוסמך ליתן את הצו נוכח קיומה של תניית בוררות-חוץ הקבועה בהסכם ה- G.S.A והיא מפנה בהקשר זה, בין היתר, להחלטתו של השופט א' גרוניס ברע"א 979/10 הנזכרת לעיל, בה נאמר כי: "אין הסבר מדוע הבקשה למתן צו מניעה הוגשה בישראל ולא באנגליה, כפי שלכאורה יש לעשות על פי תניית השיפוט שבהסכם". המבקשת מדגישה כי בעקבות אותה החלטה היא נקטה זה מכבר בהליכים למינוי בורר בלונדון לשם הכרעה בסכסוך שבין הצדדים ומשכך היא סבורה כי בית משפט קמא לא היה מוסמך להורות על צו עיקול זמני והיה עליו ליתן תוקף להסכמת הצדדים שביקשו לפתור את הסכסוכים ביניהם בבוררות. לחלופין טוענת המבקשת כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח קיומו של חשש סביר כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק-הדין לכשיינתן. לגישתה של המבקשת, לא היה מקום לקבוע ממצאים לעניין זה בהסתמך על דברים שמסר מנהלה במסגרת התצהיר שתמך בבקשתה למתן צו מניעה זמני. זאת הואיל ועלה בידה לטענתה להניח תשתית ראייתית, שלא נסתרה, לפיה במהלך ששת החודשים שחלפו מיום מתן התצהיר הנדון ועד ליום הגשת בקשת המשיבה למתן צו עיקול זמני, היא שיקמה את מצבה הכלכלי, בין היתר, נוכח התקשרות עם חברת תעופה אוקראינית אחרת - "Ukrainian International". לבסוף, נטען כי היה על בית משפט קמא להורות על ביטול צו העיקול, נוכח העובדה כי למצער עלה בידי המבקשת לעורר ספק בדבר סיכויי ההצלחה של תביעתה של המשיבה נוכח התנהלותה המהווה לגישת המבקשת הפרה של הסכם ה -G.S.A ונוכח הנזקים שנגרמו למבקשת עקב כך המקימים לה זכות לקזז את הסכומים שבמחלוקת. לטענת המבקשת עלה בידה להראות מפי המצהיר מטעם המשיבה עצמה כי הנזקים שנגרמו למבקשת עקב הפרתו הנטענת של ההסכם עולים לאין ערוך על הסכום שקוזז על-ידה ועובדה זו, כך לגישתה של המבקשת, מכרסמת אף היא בסיכויי התביעה שהגישה המשיבה.

8.        לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים ובכללם צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה (ראו: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר, פיסקה י"א (טרם פורסם, 29.1.2007)). בייחוד כך הוא מקום שנתאפשר לערכאה קמא להתרשם באופן בלתי אמצעי מן המצהירים ומן הראיות שהוצגו בפניה לשם הכרעה בבקשה למתן הסעד הזמני (ראו: רע"א 4788/08 סלופארק טכנולוגיות בע"מ נ' מובידום בע"מ, פיסקה 9 (טרם פורסם, 26.4.2009); רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ נ' רנואר אופנה יצור ושיווק (1993) בע"מ, פיסקה 5 (טרם פורסם, 2.4.2009)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק סטיה מן הכלל הנקוט לעניין זה על-ידינו כערכאת ערעור.

           אינני מוצאת מקום לקבוע מסמרות בשאלה האם המחלוקת בין הצדדים צריכה להתברר במסגרת הליכי בוררות בלונדון אם לאו. שאלה זו עתידה להתברר במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב הליכים שהגישה המבקשת בבית משפט קמא. אולם, ככל שהדבר נוגע לצו העיקול הזמני שניתן כאמור, צדק בית משפט קמא בקובעו כי אין בקיומה של תניית-בוררות חוץ בהסכם שנכרת בין הצדדים כדי להפקיע את סמכותו של בית משפט בישראל ליתן סעד זמני (ראו ענייןמעדני אווז הכסף, 205).

           ובאשר להוכחת קיומו של יסוד ההכבדה, כבר נפסק בעבר כי תוחלת ההכבדה אותה יש להוכיח במסגרת בקשה לעיקול זמני, נמוכה בהשוואה לתוחלת ההכבדה אותה יש להוכיח בבקשות לסעדים זמניים אחרים (ראו רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc, פיסקה 6 (טרם פורסם, 28.11.2007)). בענייננו קבע בית משפט קמא כממצא עובדתי שהמבקשת נתונה בקשיים כלכליים המעלים חשש סביר לאפשרות סיכול ביצועו של פסק-הדין לכשיינתן. ביסוד קביעתו זו עמדו התרשמותו הבלתי אמצעית מהתנהלותה של המבקשת בדיון בפניו וחוסר העקביות שאפיינה את גרסתה בדבר מצבה הכלכלי. חוסר עקביות זה הביא את בית המשפט לכלל מסקנה כי טענותיה של המבקשת לעניין יכולתה הכלכלית הינן "גמישות" ומשתנות ועל כן, המשקל הנמוך שיש לייחס להן. בממצאים ומסקנות אלה אין מקום להתערב והוא הדין בקביעותיו של בית משפט קמא לעניין סיכויי תביעת המשיבה. בהקשר זה, די בכך שעלה בידי מבקש הסעד הזמני להציג עילה לכאורה  ולהראות כי תביעתו אינה משוללת יסוד (ראו: יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 583 (מהדורה שביעית, 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 522 (מהדורה עשירית, 2009)). במקרה דנן, כפי שציין בצדק בית משפט קמא, אל מול טענת הקיזוז שהעלתה המבקשת הטעונה בירור והוכחה לפרטיה במסגרת ההליך העיקרי שיתנהל בין הצדדים, ניצבת עובדה שאינה שנויה במחלוקת והיא שהמבקשת נטלה לידיה כספים אשר בהתאם להסכם שייכים למשיבה ואשר הוחזקו על-ידי המבקשת בנאמנות עבור המשיבה. הוראת סעיף 7.4.1 להסכם ה - G.S.A מקנה למשיבה זכות לבטל את ההסכם באופן מיידי בהינתן איחור העולה על ארבעה עשר ימים מצד המבקשת בהעברת ההכנסות ממכירת הכרטיסים לידיה ובנסיבות אלו ברי כי אין מדובר בתביעה חסרת סיכוי.

           המבקשת העלתה לראשונה בבקשה שבפניי טענות נוספות אשר לא עלו בבית משפט קמא ואליהן לא ראיתי מקום להתייחס.

           מן הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית. משלא ראיתי צורך בתגובת המשיבה - אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ' חשוון, תשע"א (28.10.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מא

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il